אוקי, אז הכרתי מישהו ביום שישי בפאב הקבוע, נקרא לו ‘ארז’ כי ככה קוראים לו. לא הכי התלהבתי בעולם, אבל זה לא מפתיע כי אני לא באמת מתלהבת מאף אחד בזמן האחרון ובכל זאת לפני שהוא הלך נתתי לו את הטלפון שלי. הוא עשה לי ‘צילתוק‘, אבל לא טרחתי לשמור, לא היה לי כוח. אניוואיי, הוא התקשר ביום שני ופיטפטנו ממש קצת, רק שהייתי בעבודה ואמרתי לו שאחזור אליו יותר מאוחר, אבל אז הגעתי הביתה והיה את כל הסרט עם המים ויצאתי אחר כך ודי שכחתי ממנו.

אתמול אני מקבלת סמס: מה שלומך פתטית (בלי סימן שאלה אפילו!)
אני (שוב לא שמרתי את המספר שלו): מי זה?
ארז (מסתבר לפי התשובה שלו): את מעלה בי גיחוך קל… : )
אני: למה?
לשלוח לי הודעה שבה אתה קורא לי פתטית זו לא הדרך לצבור אצלי נקודות
ארז: נראה לי שלא הבנת נכון את כללי המשחק.. את צוברת נקודות אצלי
אני (ובשלב הזה הוא כבר הצליח לעצבן אותי): למה אני צריכה לצבור נקודות אצלך? אני לא מרגישה צורך להוכיח את עצמי.
ארז (ממשיך להתחכם): ואני כן רוצה לצבור נקודות אצלך? חח..
אני (מתחכמת בחזרה): יצרת קשר לא?
ארז (ועכשיו הוא כבר מתחצף): וזה אומר שאני בהכרח מעוניין?
אני (מצהירה את המובן מאליו): כן
ארז (משכתב את ההיסטוריה): לידיעתך גם בפאב כיניתי אותך פתטית ולאחר מכן אף נגעת בידי קלות..
אני (מצהירה את משנתי): אם אתה חושב שאני פתטית אז אני באמת לא מבינה למה אתה מתעקש להמשיך את מסכת הסמסים הזאת. תגיד מה אתה רוצה ממני ונסגור עניין.
ארז (תשובה כנה סוף סוף): לשבת ולהכיר… : )
אני: חבל שתבזבז את הזמן היקר שלך על מישהי פתטית כמוני.
ארז (חופר לעצמו את הקבר): אני לא באמת חושב כך, אבל טיזרית בהחלט! (?!?!?!)
אני (מנסה לסיים את הסיפור): אני אוותר.
ארז (מנסה להתחנף): דווקא באתי לתת לך מחמאה…
אני (חורצת את הדין ומוסיפה בונוס - מוסר השכל): מאוחר מדי. להבא נסה לתת את המחמאה לפני שאתה מעליב. איתי כבר לא ילך לך.
ארז (הבנאדם פשוט לא יודע מתי להפסיק): לא התכוונתי להעליב.. אך את יודעת השארת רושם של אחת שמשחקת בגברים ומשועממת ממחמאות! (ועכשיו כבר מתחשק לי לחנוק אותו!)

אחרי שלא עניתי על הסמס הזה הוא מתקשר (ממספר חסוי כנראה כדי שלא אסנן אותו) ומנסה להסביר את עצמו ולהתנצל ‘זה פשוט כאילו שאת כזאת תל אביבית ו…’ וכאן פחות או יותר כבר הפסקתי להקשיב כי אם יש משהו ששורף לי את כל הפיוזים זה שקוראים לי  ‘תל אביבית’ כאילו אני מצורעת או משהו. הבהרתי לו שאחרי שהוא העליב אותי כבר אין לו שום סיכוי אצלי ושבכלל כל דבר שהוא אומר מעכשיו והלאה רק מטביע אותו עמוק יותר בבוץ, אבל כנראה שהוא לא הבין כי הוא המשיך לנסות ולהסביר. בסוף שחר ששמע אותי מתפתלת בנסיונות לסיים את השיחה (אני לא מאלה שמעיזות לנתק בפנים, למרות שזה כנראה מה שהייתי צריכה לעשות, וגם משהו אמר לי שאם אעשה זאת הוא כנראה פשוט יתקשר שוב) הגיע וקרא לי לבוא “בדחיפות” ונחלצתי.

אז עכשיו ככה; בנות - אני רוצה סימפטיה והזדהות, קריאות גנאי של “גברים הם חארות!” “כולם אידיוטים”, פולסא דנורא וכו’. בנים - אני רוצה הסברים! מה הקטע להעליב מישהי שאתם מנסים להתחיל איתה ומה גורם לכם לחשוב שזה יעבוד?

למען הסר ספק, אני יכולה להיות אכזרית לפעמים, אולי אפילו מסרסת, אבל באמת שאני לא מעיזה להעליב מישהו שאני מנסה להתחיל איתו.
גילוי נאות: גם לי יוצא לפעמים להתחיל עם גברים.

אגב, לפני כמה זמן ראיתי אצל רונה פוסט דומה (ושווה גם לקרוא את התגובות), חשבתי לסגור את הסיפור כמו שהיא סגרה, אבל הרגשתי שבאמת בא לי שהבחור ילמד משהו על התנהלות עם ‘תל אביביות, טיזריות ומשועממות’ שכמותי…