ובאיזה שלב התאהבות תמימה הופכת לאובססיה?

אז אחרי שנפרדתי מהבחור, התחשק לי פתאום לראות אותו שוב, אחרי כמה ימים. נפגשנו, היה כיף ובילינו יחד את הלילה, אבל הסברתי שאני לא רוצה מחוייבות. הוא הסכים ומאז יצא לנו להפגש עוד.

אמרתי לו, אינספור פעמים, שאם הסידור הזה לא מתאים לו הוא יכול להפסיק, אבל הוא מעדיף כמעט על כלום, אז זרמתי עם זה. בימים האחרונים הוא התחיל שוב ללחוץ. לשאול שאלות על לאן זה הולך ואיך אני מרגישה כלפיו ואם אני לא מנצלת אותו. ולכי תסבירי עכשיו שמה לעשות, אני פשוט לא מאוהבת בו. לא רואה בו את הבנזוג שאני מחפשת (אבל הסקס אחלה).

מצ’ט זה עבר לטלפון וחזר לסמסים, שבאחד הוא כתב שהוא אוהב אותי, חזר לצ’ט ושוב טלפון עם הרבה שתיקות. בערב הזמנה לשתות וסירוב מצידי, עם הזמנה נגדית לבלות את הערב בביתי. הוא מסתבך. אומר שהוא רוצה, אבל שזה יהיה הדדי. אני לא יודעת מה לענות, מנסה קצת לשנות כיוון והוא מחליט שהוא צריך להתרחק. בלילה עוד סמס ששואל אם הוא יכול לבוא, אבל בשלב זה כבר נתקפתי בצינון קשה ואני שוב מסרבת. הוא שולח עוד סמס של ‘לילה טוב. אוהב אותך’. אני מחזירה ‘לילה טוב’.

בבוקר (צהריים) אני מתעוררת ורואה סמס נוסף שהתקבל בשש ושבע עשרה בבוקר (מישהו היה צריך להסביר לו שכשאומרים שש ושבע עשרה, הכוונה ל 18:17 ולא 6:17) ‘למה זה צריך להיות כל כך מסובך? אני פשוט רוצה אותך.’ איך שאני רואה את זה, לפי כל היגון אנושי, אין שום הצדקה בעולם לשלוח סמס ב 6 לפנות בוקר, לא משנה על מה.

יתכן וזה הזמן לנתק אותו. אני לא רוצה לפגוע בו, אבל מצד שני, לא נראה לי שיש ברירה.

אז ככה זה להיות גבר?